לכל אחד מאיתנו עולה משהו אחר, תמונה אחרת, תחושה אחרת..
לחלקנו יש כמיהה לזה, כי עוד לא חווינו ונשמע לנו שאולי זה יכול לעשות לנו טוב.
לחלקנו יש געגוע לזה, לחוויות עבר של מדיטציה שהותירה בנו חותם חיובי.
חלקנו עשויים להתנגד לזה, או לפחד מזה.
נראה שככל שהמתח והאתגרים מתגברים בחיים, הצורך שלנו בפתרונות עולה וכך גם הפתיחות שלנו לאפשרויות חדשות.
זה מה שקרה אצלי, פשוט הרגשתי בגוף שאני חייבת לעצור מדי פעם,
שהקצב המהיר שלי, זה שאני כל כך אוהבת, בעצם פוגע בי לאורך זמן.
בשלב הזה התחלתי לחפש, לבדוק, לפגוש מורים בארץ ובחו"ל ולתרגל בכל הזדמנות.
בתקופה ההיא הבנתי שהמדיטציה הכרחית לשלוות הנפש שלי, לפוקוס שלי ולאיכות החיים שלי. חווית ההאטה והמתינות אפשרה לי להמשיך להתקדם בקצב המהיר שלי,
אך עם פחות מתח והרבה יותר שקט,
שהולך ונבנה יותר ויותר ככך שהשנים חולפות (תוכלו לקרוא עוד על זה בבלוג שלי).
אחרי כמה שנים כאלו הכנסתי את המדיטציות באופן רשמי לארגז הכלים שלי ולסדנאות שלי.
אבל הפיצוח האמיתי בתחום הזה היה כשה- NLP נכנס לתוך חיי, כי זה איפשר לי להפוך את הנחיית המדיטציה למדויקת מבחינת השפה שבה אני משתמשת וכך גם ההשפעה של הרגיעה והשקט שזה השרה על אנשים, הייתה גדולה בהרבה.